מהו DBT?

טיפול דיאלקטי-התנהגותי, DBT, הוא גישה טיפולית המבוססת על מחקרים רבים (ראה קישורים). גישה טיפולית זו פותחה בשנות ה -90 המוקדמות ע”י הפסיכולוגית מרשה לינהן (Marsha Linehan, Ph.D.) מאוניברסיטת וושינגטון בסיאטל אשר בארה”ב. מטרת הטיפול היא לעזור לאנשים עם קושי בויסות רגשי. קושי בויסות רגשי משמעותו – עוצמת רגשות גבוהה ו/ או פגיעות רגשית גבוהה, יחד עם קושי בחזרה למצב רגשי מאוזן. זהו מצב של חוסר יציבות רגשית.

קושי בויסות רגשי עלול לגרום להפרעה בשטחי חיים שונים, לעתים בכל שטחי החיים: מצב רוח, התנהגות, קשרים עם אנשים, זהות וחשיבה. הבעיות בשטחי חיים אלה יכולות להיות: תגובות אימפולסיביות, תנודות רגשיות קיצוניות, מערכות יחסים בעייתיות, התנהגויות של פגיעה עצמית, חרדות, דכאון, קשיים הקשורים לכעס, ריקנות, בלבול ועוד ועוד.

לעתים, אנשים הסובלים מבעיות בויסות רגשי סובלים גם מהתמכרות לסמים ו/ או אלכוהול, הפרעות אכילה, התנהגות עבריינית, הימורים, בזבוז כסף וכן קושי להתמיד בעבודה ובלימודים.

על סמך מחקרים רבים שנערכו לגבי היעילות של DBT ניתן לומר שזו שיטת הטיפול היעילה ביותר לבעיות אלה.

המטרה העיקרית של DBT  היא בניית חיים ששווה לחיות אותם. DBT עוזר לשנות דפוסים של התנהגות, רגשות וחשיבה הגורמים לקשיים בחיים. הטיפול עוסק בחיזוק המוטיבציה להיות בחיים, מוטיבציה להיות בטיפול ומוטיבציה לשיפור איכות החיים.

היסודות העיקריים המגדירים את הטיפול הדיאלקטי-התנהגותי:

-   הפילוסופיה הדיאלקטית.

-   קשיבות (Mindfulness).

-   גישה טיפולית אינטגרטיבית הכוללת שימוש מותאם במרכיבים מתוך פסיכולוגית ה’עצמי’, הגישה האינטר-סובייקטיבית והגישה הקוגניטיבית-התנהגותית.

DBT מדגיש גישה ממוקדת, מכוּוֶנת למטרות מעשיות, מוגבלת בזמן, סיסטמטית ומאורגנת, עם הנחות יסוד ברורות לגבי הטיפול והמטופלים.

1. מהי דיאלקטיקה?

הפילוסופיה הדיאלקטית מתייחסת להתפתחות האנושית כנגזרת מסינתזה בין ניגודים, להעדר קיומה של אמת מוחלטת, ולשינוי ספיראלי מתמיד. הדיאלקטיקה ב- DBT היא עבודה על קֵרוב בין ניגודים תוך תהליך מתמשך של סינתזה. הניגודים יכולים להיות –  בתפיסת המטופל/ת את עצמו/ה;  בפער בין גישת ההורים לגישת המטופל/ת;  בפער בין המחשבה או ההרגשה היום לזו של אתמול ועוד.

הדיאלקטיקה העיקרית היא הצורך לקבל את המטופל/ת כמו שהוא/היא תוך נסיון בלתי נלאה להביא לשינוי. המטפל והמטופל/ת משקיעים מאמץ כדי לאזן בין קבלה לבין שינוי – שני תהליכים הנראים מנוגדים, כדי לא להשאר “תקועים” בעמדה קיצונית, ולהגיע לדרך שעוזרת למטופל/ת להשיג את מטרותיו/ה.

2. Mindfulness = קשיבות

הגדרת קשיבות היא: תשומת לב למה שקורה ברגע הנוכחי- למה שעושים/ חושבים/ מרגישים ברגע זה ללא שיפוטיות.

קשיבות היא מיומנות ליבה הנלמדת ב- DBT. קשיבות מתקשרת ליכולת להתבונן על רגשותינו ומחשבותינו, לבחור בדרך היעילה בכל מצב (להיות יעיל ולאו דוקא “צודק”), לקבל את הכאב כחלק בלתי נפרד מרפרטואר הרגשות האנושי (סבל נגרם מאי-קבלת כאב), להפחית את השיפוטיות כלפי עצמנו וכלפי האחרים ולהעצים את יכולתנו להיות בתוך החויה מבלי לנתח אותה, להלחם בה או להצמד אליה. קשיבות נחוצה על מנת להגיע לקבלה רדיקאלית של המציאות, לקבלה של עצמנו ולקבלה של האחרים.

3. גישה טיפולית אינטגרטיבית

הטיפול הדיאלקטי-התנהגותי כולל שימוש גמיש בגישות טיפוליות שונות:

  1. הגישה הקוגניטיבית-התנהגותית (CBT), שעיקרה קביעת מטרות התנהגותיות לפי הירארכיה, עבודה על השגת המטרות בדרך יעילה – ע”י ניתוח סכימות חשיבה, זיהוי הקשר בין חשיבה לרגשות ולהתנהגות, ולימוד דרכי התמודדות נוספות.
  2. הגישה הפסיכודינאמית, במיוחד פסיכולוגית ה’עצמי’ והגישה האינטרסובייקטיבית. עיקר גישה זאת בעבודת ה- DBT היא הבנת גורמים התפתחותיים להתהוות סימפטומים, שימוש בקשר הטיפולי להבנת קשיים בקשרים בינאישיים, התייחסות למטפל כאל ‘סובייקט’ ולא ‘אובייקט’ בלבד, ועבודה על יצירת חויה רגשית מתקנת דרך הקשר הטיפולי.